אוקראינה, ישראל והזכות לזיכרון: מדוע ההיסטוריה של אנדריי מלניק אינה זקוקה לסיסמאות
אוקראינה לא התעוררה בוקר אחד והחליטה לערוך פרובוקציה נגד ישראל.
היא עשתה משהו הרבה יותר עמוק, עתיק וכואב: היא החלה להשיב את מתיה הביתה.
קבורתם מחדש של אנדריי מלניק וסופיה פדאק-מלניק אינה טקס נפרד סביב דמות היסטורית אחת. זהו חלק ממדיניות ממלכתית רחבה יותר של אוקראינה ליצירת פנתיאון צבאי לאומי משלה.
ב-31 במאי 2022 אימצה הראדה העליונה חוק על בית העלמין הצבאי הלאומי. החוק קבע את המסגרת המשפטית להקמת מקום שבו אוקראינה תנציח את זכרם של מי שהגנו על עצמאותה, ריבונותה ושלמותה הטריטוריאלית.
הקבורות הראשונות בבית העלמין הצבאי הלאומי התקיימו ב-29 באוגוסט 2025, ביום הזיכרון למגיני אוקראינה. אז החלו במקום טקסי הקבורה המכובדים של חיילים אוקראינים שנפלו במאבק למען המדינה.
בשנת 2026 החלה אוקראינה להשיב לשם לא רק מגינים בני זמננו, אלא גם דמויות היסטוריות של תנועת השחרור הלאומית של המאה ה-20.
ב-25 במאי 2026 נקברו מחדש אנדריי מלניק ורעייתו סופיה פדאק-מלניק בבית העלמין הצבאי הלאומי של אוקראינה במחוז קייב. שרידיהם הובאו מלוקסמבורג, שם נקבר מלניק לאחר מותו בשנת 1964.
עבור אוקראינה זה לא רק טקס.
זו השבת שם.
השבת זיכרון.
השבת אדם לאדמת המדינה שלמען עצמאותה הוא נאבק כל חייו.
אבל בישראל הדבר עורר תגובה חריפה.
משרד החוץ הישראלי הביע צער. יד ושם פרסם ביקורת. שמו של מלניק נקרא שוב דרך מסגרת אחת: או״ן, מלחמת העולם השנייה, השואה, שיתוף פעולה עם הנאצים.
כן, אי אפשר לבטל את הזיכרון היהודי.
אבל גם אי אפשר לדחוס את ההיסטוריה האוקראינית לנוסחאות סובייטיות, לתוויות תעמולה רוסיות ולמשפט האשמה אחד ונוח.
אנדריי מלניק אינו דמות מתוך חוברת הדרכה של מוסקבה. הוא היה קולונל בצבא הרפובליקה העממית האוקראינית, קצין של רובאי הסיץ׳, ראש או״ן-מ, גולה פוליטי, פעיל אנטי-סובייטי ואסיר של הגסטפו שעבר את זקסנהאוזן.
האידיאולוגיה שלו נבנתה סביב מדינה אוקראינית, אנטי-סובייטיות, משמעת לאומית והמשכיות עם מסורת הרפובליקה העממית האוקראינית. עבור מלניק, אוקראינה לא הייתה “שאלה אזורית” ולא נספח לאימפריות זרות, אלא אומה פוליטית נפרדת שיש לה זכות לצבא משלה, למדינה משלה, לזיכרון משלה ולמקום משלה באירופה.
לאחר הפילוג באו״ן, מלניק עמד בראש הזרם המלניקאי — או״ן-מ. הקו שלו היה פשוט במהותו: אוקראינה צריכה להיות מדינה עצמאית, ולא חלק מאימפריה זרה.
הוא עבר דרך ארוכה: מצבא הרפובליקה העממית האוקראינית ומרובאי הסיץ׳ אל הגלות הפוליטית; מהמאבק נגד הבולשביקים ועד זקסנהאוזן, שאליו שלח אותו הגסטפו בשנת 1944.
גם לאחר שחרורו הוא לא ויתר על הרעיון האוקראיני. הוא נשאר בגלות, המשיך בעבודה אנטי-סובייטית, תמך בארגונים אוקראיניים בחו״ל ועד סוף חייו דיבר על אוקראינה עצמאית.
בשנת 1957 הציע מלניק להקים ארגון עולמי של אוקראינים. לאחר מותו הרעיון הזה מומש בדמות הקונגרס העולמי של האוקראינים החופשיים, שלימים נודע כקונגרס האוקראיני העולמי.
ב-13 בינואר 1919 נקשר שמו לצו מס׳ 22 נגד מי שהפיצו שמועות על פוגרומים אפשריים ביהודים או הסיתו לפוגרומים כאלה. העובדה הזו אינה סוגרת את כל הביוגרפיה שלו במשפט אחד, אבל היא מראה את העיקר: ההיסטוריה של מלניק דורשת מסמכים, תאריכים והקשר, לא סיסמאות.
לאוקראינה יש זכות להשיב את גיבוריה הלאומיים הביתה.
לישראל יש זכות לזכור את הכאב היהודי.
אבל בין שתי האמיתות האלה חייב להישאר מקום לעובדות, לשיחה כנה ולכבוד כלפי עם שגם היום נלחם שוב על הזכות להיות הוא עצמו.
כי כאשר סיסמאות מחליפות את ההיסטוריה, אנחנו לא מגינים על הזיכרון.
אנחנו מפקירים אותו.
.....
לכן חשוב לברר נושאים כאלה עד הסוף — ולעקוב אחר הדרך שבה הם ממשיכים להתפתח
.....
עקבו אחרי אלכסנדר לוצנקו | NAnews - Israel News, כדי לא לפספס אירועים חשובים ופרסומים חדשים.
לקריאה מלאה:
https://nikk.agency/he/276093-2/
אם זה חשוב — שתפו.
#НАновости #NAnews #Israel #Ukraine #IsraelUkraine #Израиль #ישראל #אוקראינה #אנדריי_מלניק #היסטוריה_אוקראינית #אוקראינה_ישראל #זיכרון #OUN #NikkAgencyאוקראינה, ישראל והזכות לזיכרון: מדוע ההיסטוריה של אנדריי מלניק אינה זקוקה לסיסמאות
אוקראינה לא התעוררה בוקר אחד והחליטה לערוך פרובוקציה נגד ישראל.
היא עשתה משהו הרבה יותר עמוק, עתיק וכואב: היא החלה להשיב את מתיה הביתה.
קבורתם מחדש של אנדריי מלניק וסופיה פדאק-מלניק אינה טקס נפרד סביב דמות היסטורית אחת. זהו חלק ממדיניות ממלכתית רחבה יותר של אוקראינה ליצירת פנתיאון צבאי לאומי משלה.
ב-31 במאי 2022 אימצה הראדה העליונה חוק על בית העלמין הצבאי הלאומי. החוק קבע את המסגרת המשפטית להקמת מקום שבו אוקראינה תנציח את זכרם של מי שהגנו על עצמאותה, ריבונותה ושלמותה הטריטוריאלית.
הקבורות הראשונות בבית העלמין הצבאי הלאומי התקיימו ב-29 באוגוסט 2025, ביום הזיכרון למגיני אוקראינה. אז החלו במקום טקסי הקבורה המכובדים של חיילים אוקראינים שנפלו במאבק למען המדינה.
בשנת 2026 החלה אוקראינה להשיב לשם לא רק מגינים בני זמננו, אלא גם דמויות היסטוריות של תנועת השחרור הלאומית של המאה ה-20.
ב-25 במאי 2026 נקברו מחדש אנדריי מלניק ורעייתו סופיה פדאק-מלניק בבית העלמין הצבאי הלאומי של אוקראינה במחוז קייב. שרידיהם הובאו מלוקסמבורג, שם נקבר מלניק לאחר מותו בשנת 1964.
עבור אוקראינה זה לא רק טקס.
זו השבת שם.
השבת זיכרון.
השבת אדם לאדמת המדינה שלמען עצמאותה הוא נאבק כל חייו.
אבל בישראל הדבר עורר תגובה חריפה.
משרד החוץ הישראלי הביע צער. יד ושם פרסם ביקורת. שמו של מלניק נקרא שוב דרך מסגרת אחת: או״ן, מלחמת העולם השנייה, השואה, שיתוף פעולה עם הנאצים.
כן, אי אפשר לבטל את הזיכרון היהודי.
אבל גם אי אפשר לדחוס את ההיסטוריה האוקראינית לנוסחאות סובייטיות, לתוויות תעמולה רוסיות ולמשפט האשמה אחד ונוח.
אנדריי מלניק אינו דמות מתוך חוברת הדרכה של מוסקבה. הוא היה קולונל בצבא הרפובליקה העממית האוקראינית, קצין של רובאי הסיץ׳, ראש או״ן-מ, גולה פוליטי, פעיל אנטי-סובייטי ואסיר של הגסטפו שעבר את זקסנהאוזן.
האידיאולוגיה שלו נבנתה סביב מדינה אוקראינית, אנטי-סובייטיות, משמעת לאומית והמשכיות עם מסורת הרפובליקה העממית האוקראינית. עבור מלניק, אוקראינה לא הייתה “שאלה אזורית” ולא נספח לאימפריות זרות, אלא אומה פוליטית נפרדת שיש לה זכות לצבא משלה, למדינה משלה, לזיכרון משלה ולמקום משלה באירופה.
לאחר הפילוג באו״ן, מלניק עמד בראש הזרם המלניקאי — או״ן-מ. הקו שלו היה פשוט במהותו: אוקראינה צריכה להיות מדינה עצמאית, ולא חלק מאימפריה זרה.
הוא עבר דרך ארוכה: מצבא הרפובליקה העממית האוקראינית ומרובאי הסיץ׳ אל הגלות הפוליטית; מהמאבק נגד הבולשביקים ועד זקסנהאוזן, שאליו שלח אותו הגסטפו בשנת 1944.
גם לאחר שחרורו הוא לא ויתר על הרעיון האוקראיני. הוא נשאר בגלות, המשיך בעבודה אנטי-סובייטית, תמך בארגונים אוקראיניים בחו״ל ועד סוף חייו דיבר על אוקראינה עצמאית.
בשנת 1957 הציע מלניק להקים ארגון עולמי של אוקראינים. לאחר מותו הרעיון הזה מומש בדמות הקונגרס העולמי של האוקראינים החופשיים, שלימים נודע כקונגרס האוקראיני העולמי.
ב-13 בינואר 1919 נקשר שמו לצו מס׳ 22 נגד מי שהפיצו שמועות על פוגרומים אפשריים ביהודים או הסיתו לפוגרומים כאלה. העובדה הזו אינה סוגרת את כל הביוגרפיה שלו במשפט אחד, אבל היא מראה את העיקר: ההיסטוריה של מלניק דורשת מסמכים, תאריכים והקשר, לא סיסמאות.
לאוקראינה יש זכות להשיב את גיבוריה הלאומיים הביתה.
לישראל יש זכות לזכור את הכאב היהודי.
אבל בין שתי האמיתות האלה חייב להישאר מקום לעובדות, לשיחה כנה ולכבוד כלפי עם שגם היום נלחם שוב על הזכות להיות הוא עצמו.
כי כאשר סיסמאות מחליפות את ההיסטוריה, אנחנו לא מגינים על הזיכרון.
אנחנו מפקירים אותו.
.....
לכן חשוב לברר נושאים כאלה עד הסוף — ולעקוב אחר הדרך שבה הם ממשיכים להתפתח
.....
עקבו אחרי אלכסנדר לוצנקו | NAnews - Israel News, כדי לא לפספס אירועים חשובים ופרסומים חדשים.
לקריאה מלאה:
https://nikk.agency/he/276093-2/
אם זה חשוב — שתפו.
#НАновости #NAnews #Israel #Ukraine #IsraelUkraine #Израиль #ישראל #אוקראינה #אנדריי_מלניק #היסטוריה_אוקראינית #אוקראינה_ישראל #זיכרון #OUN #NikkAgency
Українська
English
