Украина призывает Израиль к профессиональному и непредвзятому диалогу историков, а также к изучению архивов в рамках совместной украинско-израильской исторической комиссии האם אוקראינה וישראל יצליחו לדבר על ההיסטוריה בלי לתת לרוסיה להפוך אותה לנשק? Украина официально ответила на критику Израиля из-за перезахоронения Андрея Мельника и предложила перевести острый публичный спор в профессиональный формат — через совместный украинско-израильский диалог историков, архивы и работу экспертной комиссии. Речь не только о церемонии в Украине. Для Израиля тема ОУН, Второй мировой войны, Холокоста и памяти о жертвах нацизма остается предельно чувствительной. Для Украины, которая с 2022 года ведет войну против российской агрессии, вопрос национального пантеона и возвращения исторических фигур стал частью более широкой политики памяти. Совместное заявление по перезахоронению Андрея Мельника 29 мая 2026 года подписали Ольга Василевская-Смаглюк и Виктория Кинзбургская — сопредседатели депутатской группы Верховной Рады Украины по межпарламентским связям с Государством Израиль. Эта группа отвечает за контакты с Кнессетом: встречи депутатов, политический диалог, вопросы поддержки Украины, безопасности, исторической памяти и связей между украинским и еврейским обществами. Группа работает в нынешнем IX созыве Верховной Рады с 2019 года. На официальной странице Верховной Рады в ее составе указаны 63 депутата. Важно и то, что делегация украинских парламентариев во главе с Ольгой Василевской-Смаглюк находилась в Израиле 7–13 июня 2025 года. В Кнессете этот визит представляли как приезд украинской парламентской делегации во главе с руководителем группы дружбы с Израилем. По сообщению Кнессета, украинские депутаты встречались со спикером Кнессета Амиром Оханой, председателем комиссии по иностранным делам и обороне Юлием Эдельштейном, сопредседателем израильской парламентской группы дружбы Израиль–Украина Зеэвом Элькиным, а также с депутатами Кнессета Боазом Бисмутом и Владимиром Беляком. Главные темы встреч — война россии против Украины, парламентский диалог, безопасность, санкционное давление, гуманитарные вопросы и украинско-израильское сотрудничество. Поэтому нынешнее заявление — не случайная реплика отдельных политиков. Его сделали представители парламентского канала Украина–Израиль, который уже вел прямой диалог с Кнессетом. В заявлении Василевская-Смаглюк и Кинзбургская подчеркнули, что Украина глубоко чтит память жертв Холокоста, решительно осуждает нацизм и высоко ценит поддержку Израиля в противостоянии российской агрессии. Но Киев также считает недоречными категоричные оценки деятелей украинского освободительного движения без учета всего исторического контекста. По мнению авторов заявления, такие фигуры действовали в эпоху, когда народы Восточной Европы оказывались между нацистским и советским тоталитаризмом, а борьба за независимость часто сопровождалась тяжелыми нравственными и политическими дилеммами. Отдельно важно, что посол Украины в Израиле Евгений Корнийчук ранее рассказывал: еще до полномасштабного вторжения россии украинская дипломатическая сторона предлагала израильским партнерам создать совместную экспертную комиссию по вопросам исторического наследия. По словам дипломата, тогда эта инициатива не встретила заинтересованности со стороны партнеров. Сейчас Киев считает возвращение к такой идее важным шагом для конструктивного и профессионального диалога. Для Израиля память о Холокосте — часть национальной травмы и государственной идентичности. Для Украины вопрос деятелей освободительного движения связан с борьбой за независимость, советской оккупацией, российскими фальсификациями и сегодняшней войной, в которой Москва снова пытается объяснять украинскую историю через свою пропагандистскую оптику. Поэтому этот спор нельзя оставлять России. Если Украина и Израиль хотят говорить о прошлом честно, говорить нужно через архивы, документы и специалистов. Не через взаимные обвинения. Не через короткие резкие заявления. И не через источники, которые десятилетиями писались в интересах советской, а теперь российской политики памяти. ..... Поэтому такие темы важно разбирать до конца — и следить за тем, как они развиваются дальше ..... Подписывайтесь на אלכסנדר לוצנקו | НАновости — Новости Израиля, чтобы не пропускать важные события и новые публикации. Полностью читайте здесь: https://news.nikk.co.il/prizvali-izrail/ Если это важно — поделитесь. #НАновости #NAnews #Israel #Ukraine #IsraelUkraine #Израиль #ישראל #Украина #Кнессет #ВерховнаяРада #История #Холокост #УкраинаИзраиль

Украинская магия в Израиле: семейное фэнтези «Хрещатик 48/2» покажут детям и родителям в Тель-Авиве и Хайфе — 17 и 18 июня 2026 מה מסתתר מאחורי זה? В Израиле готовят два семейных показа украинского фэнтези «Хрещатик 48/2» / «Офис магических сил» (оригинал на украинском — «Офіс магічних сил») — фильма о детях, магии, Потустороннем Киеве и приключениях, которые начинаются там, где взрослые уже не замечают дверей. Мировая премьера фильма запланирована на 28 мая 2026 года, а уже в июне украинское семейное кино приедет к зрителям в Израиле: 17 июня — в Тель-Авив, 18 июня — в Хайфу. Это не просто кинопоказ. Это детский фестиваль, семейный выход и вечер украинской магии — со смехом, приключениями, атмосферой праздника и большим экраном. В центре истории — 11-летние Юрко и Мия. Они случайно находят вход в Потусторонний Киев, параллельный мир, существующий с 482 года. Там оживают мистические существа, украинская мифология становится частью современного города, а детское любопытство превращается в настоящее приключение. Жанр фильма — семейное фэнтези, комедия и приключенческое кино. Страна — Украина. Год — 2026. Фильм идет на украинском языке. Английские субтитры делают показ понятным и для тех зрителей в Израиле, кто хочет прийти с друзьями или членами семьи, не владеющими украинским. Организатор показов в Израиле: «Знято в Україні» / Created in Ukraine. Гостей приглашают на теплый, яркий и живой вечер. Это событие можно воспринимать как семейный выход: прийти с детьми, друзьями, племянниками, младшими братьями и сестрами. Для детей это будет фантастический мир на большом экране. Для взрослых — возможность на полтора часа снова почувствовать приключение вместе с ними. Организаторы предлагают брать с собой не только детей, но и собственный внутренний дух приключений. Потому что на несколько часов Израиль действительно может стать немного магичнее. Показы пройдут: Тель-Авив — 17 июня 2026 Культурный центр «Анис», ул. Паамонит 9 Хайфа — 18 июня 2026 Planet Hall 2, CineMall, Sderot HaHistadrut 55 Рекомендованный возраст — 6+. ..... Поэтому такие темы важно разбирать до конца — и следить за тем, как они развиваются дальше ..... Подписывайтесь на אלכסנדר לוצנקו | НАновости — Новости Израиля, чтобы не пропускать важные события и новые публикации. Полностью читайте здесь: https://nikk.agency/hreshhatik-48-2/ Если это важно — поделитесь. #НАновости #NAnews #Israel #Ukraine #IsraelUkraine #Израиль #ישראל #УкраинцыВИзраиле #ТельАвив #Хайфа #УкраинскоеКино #Хрещатик482 #ОфісМагічнихСил #CreatedInUkraine #СемейноеКино #ДетскоеКино קסם אוקראיני בישראל: פנטזיית המשפחה «חרשצ'אטיק 48/2» תוקרן לילדים ולהורים בתל אביב ובחיפה — ב-17 וב-18 ביוני 2026

ברוסיה הגיעו לרמת טירוף חדשה: שם טוענים שהמערב «חוטף» ילדים אוקראינים כדי למסור אותם למשפחות להט״ב מה המשמעות עבור ישראל? ב-28 במאי 2026 הפיצה סוכנות הידיעות הממלכתית הרוסית RIA Novosti, בהסתמך על דו״ח חדש של משרד החוץ הרוסי בשם «על מצב זכויות האדם באוקראינה», את הטענה שילדים אוקראינים מוצאים כביכול «באופן בלתי חוקי» למדינות האיחוד האירופי ולארצות הברית. באותה מסגרת נטען גם כי «מסמכי הילדים עלולים להיות מושמדים», וכי קטינים כביכול «נמסרים לאימוץ, בין היתר למשפחות להט״ב». זה נשמע כמו עוד טירוף תעמולתי רוסי. אבל למעשה זו לא רק אמירה מטורפת. זה ניסיון להפוך על הראש את אחת ההאשמות הכבדות ביותר נגד רוסיה עצמה. ברור שבעולם נורמלי אף אחד לא יאמין ברצינות למבנה כזה. יותר מדי ברור לשם מה זה נועד. זו אינה הודעה לקהילה הבינלאומית, לא דו״ח זכויות אדם ולא ניסיון אמיתי להוכיח משהו. זה טקסט לצריכה פנימית. לאותו קהל רוסי פנימי, שצריך להסביר לו שוב מדוע רוסיה כביכול «מצילה», בזמן שבפועל היא מואשמת בגירוש ילדים. לאנשים שמוכרים להם במשך שנים את אותה נוסחה: אם הקרמלין ביצע פשע, צריך מיד להמציא שהאויבים עושים אותו דבר — רק «הרבה יותר גרוע». נושא הלהט״ב כאן לא נועד לעובדות, אלא לרגש. התעמולה הרוסית משתמשת כבר מזמן בדימוי של «מערב להט״בי» ככפתור פחד: לוחצים — והקהל כבר לא שואל איפה הראיות, מי בדק את הנתונים ולמה מדברים על זה דווקא עכשיו. הנוסחה פשוטה: ילדים + מערב + מסמכים מושמדים + להט״ב = פאניקה מוסרית מוכנה. אבל אם מסירים את הרגש, נשאר חלל ריק. רוסיה לוקחת נושא שבו היא עצמה הפכה למושא של הליכים פליליים בינלאומיים, וזורקת אותו בחזרה לעבר אוקראינה, האיחוד האירופי וארצות הברית. השאלה «לאן רוסיה הוציאה את הילדים האוקראינים?» מוחלפת בשאלה «מה המערב עושה עם ילדים אוקראינים?» זו אינה רטוריקה מקרית. זו דרך לטשטש אחריות. למשרד החוץ הרוסי לא היה מספיק פשוט לומר: «אוקראינה מתייחסת רע לילדים». זה היה חלש מדי. היה צריך סיפור שיכה מיד ברגש של הקהל הרוסי. לכן בדו״ח מופיע המערב. אחר כך ארצות הברית ואירופה. אחר כך מסמכים מושמדים. אחר כך משפחות להט״ב. זו אינה קונסטרוקציה משפטית. זו תמונה תעמולתית. היא בנויה כך שהקורא לא ישאל: איפה ההוכחות, אילו ילדים, אילו משפחות, אילו החלטות בתי משפט, אילו רשויות רווחה, אילו משקיפים בינלאומיים אישרו את זה? מציעים לו להזדעזע מיד. כך בדיוק עובדת פאניקה מוסרית. היא מחליפה בדיקת עובדות בתחושת אימה. אבל בנושא הילדים האוקראינים תחושות אינן מספיקות. כאן יש תאריכים, מסמכים והחלטות בינלאומיות קונקרטיות. 17 במרץ 2023 — צווי המעצר של בית הדין הפלילי הבינלאומי נגד ולדימיר פוטין ומריה לבובה-בלובה בפרשת הגירוש וההעברה הבלתי חוקיים של ילדים אוקראינים משטחים כבושים של אוקראינה לרוסיה. 12 במרץ 2026 — מסקנת ועדת האו״ם בדבר פשעים נגד האנושות הקשורים לגירוש ולהעברה כפויה של ילדים אוקראינים בידי הרשויות הרוסיות. 11 במאי 2026 — סנקציות של האיחוד האירופי נגד אנשים וארגונים הקשורים לגירוש, הטמעה כפויה, אינדוקטרינציה וחינוך צבאי של ילדים אוקראינים. 28 במאי 2026 — משרד החוץ הרוסי מנסה להפוך את הסיפור ולהאשים את המערב. הרצף הזה מסביר הרבה בפני עצמו. קודם מופיעה האשמה בינלאומית נגד רוסיה. אחר כך — מסקנות האו״ם. לאחר מכן — סנקציות של האיחוד האירופי. ורק אז משרד החוץ הרוסי מנסה לומר: זה לא אנחנו, זה המערב. לא מדובר רק באוקראינה. מדובר באופן שבו מדינה תוקפנית עובדת עם נושא הילדים, המלחמה, הזיכרון והזהות. בהתחלה קוראים לילדים «מפונים». אחר כך מסבירים את העברתם כ«הצלה». לאחר מכן, כשמופיעות האשמות בינלאומיות, התוקפן מתחיל להאשים אחרים ב«חטיפת ילדים». ואז הכול שוקע במילים על מוסר, מערב, משפחה ו«ערכים מסורתיים». ישראל מבינה היטב שמלחמה אינה מתנהלת רק בנשק. היא מתנהלת גם במסמכים, בשמות, בשפה, בסיפורי משפחות ובזכותו של אדם להישאר חלק מעמו. עם הילדים האוקראינים זו בדיוק השאלה המרכזית. לא רק היכן הם נמצאים פיזית. אלא מי מחליט מי הם יהיו מחר. קראו את המאמר המלא כאן: https://news.nikk.co.il/he/276278-2/ ..... לכן חשוב לפרק נושאים כאלה עד הסוף — ולעקוב אחר האופן שבו הם ממשיכים להתפתח. עקבו אחרי אלכסנדר לוצנקו | NAnews - Nikk.Agency Israel News, כדי לא לפספס אירועים חשובים ופרסומים חדשים. אם זה חשוב — שתפו. ברוסיה הגיעו לרמת טירוף חדשה: שם טוענים שהמערב «חוטף» ילדים אוקראינים כדי למסור אותם למשפחות להט״ב #NAnews #NikkAgency #IsraelNews #Israel #Ukraine #IsraelUkraine #ישראל #אוקראינה #רוסיה #ילדיאוקראינה #ICC #פוטין #WarCrimes #HumanRights

אם מהמרים רק על כוח, המלחמה הופכת לאינסופית: הררי על ישראל, אוקראינה ועידן חדש של איומים יובל נח הררי לא אומר לישראל לוותר על כוח. חשוב להדגיש זאת כבר מההתחלה, כי אחרת קל לעוות את דבריו. הוא לא מציע למדינה שחוותה את 7 באוקטובר לחיות באשליות. הוא לא חולק על כך שישראל זקוקה לצבא, למודיעין, לגבולות, למוכנות לתגובה וליכולת להתמודד עם האיומים של חמאס, חיזבאללה, איראן ואויבים אחרים. אבל הררי מדבר על דבר אחר: כאשר כוח מפסיק להיות כלי הגנה והופך לאמונה היחידה של המדינה, הוא מפסיק לספק ביטחון. הוא מתחיל לדרוש עוד ועוד כוח. ובשלב מסוים המדינה כבר לא מגינה על העתיד, אלא נתקעת בהווה שבו כל יום מוסבר באמצעות איום חדש, אויב חדש, הצדקה חדשה וצורך חדש ללחוץ חזק יותר. מה ישראל ואוקראינה צריכות להבין מזה עכשיו? בדיוק כאן השיחה שלו עם עזרא קליין ב-26 במאי 2026 נשמעת לא כמו הרצאה פילוסופית, אלא כמו אזהרה לישראל, לאוקראינה, לאירופה ולעולם כולו, שמתרגל שוב לשפה של אימפריות, אולטימטומים וסחיטה בכוח. וכאן הניסיון האוקראיני נעשה חשוב במיוחד. פוטין גם הוא הימר על כוח גס. הוא היה בטוח שאוקראינה תקרוס במהירות, שאפשר לרסק מדינה באמצעות טנקים, טילים, פחד ומבנה שלטוני אנכי. בתוך ההיגיון הזה אוקראינה לא הייתה חברה חיה, אלא שטח על מפה. לא עם, אלא אובייקט של לחץ. אבל אוקראינה לא קרסה. היא הראתה שמדינה היא לא רק צבא, ממשל וגבולות. היא גם אנשים שמוכנים להגן על הבית שלהם. היא סולידריות לאומית. היא אמון בין אנשים שאינם מכירים זה את זה. היא מוכנות לשלם מחיר עבור חירות ועבור הזכות להחליט בעצמם על עתידם. בדיוק משום כך הדוגמה של אוקראינה חשובה כל כך לישראל. ישראל ואוקראינה נמצאות במלחמות שונות, מול איומים שונים, עם היסטוריה שונה וגיאוגרפיה שונה. אבל שתי המדינות חיות בעולם שבו אויבים בודקים את אותה שאלה: האם אפשר שוב לשבור גבולות בכוח, להרוג אזרחים, למחוק זהות ולחכות שהעולם יתרגל? אוקראינה עונה על השאלה הזאת בהתנגדות לתוקפנות הרוסית. ישראל עונה על השאלה הזאת אחרי 7 באוקטובר, כאשר חמאס ניסה לא רק להרוג ישראלים, אלא לשבור את עצם הסיפור של הביטחון הישראלי, האמון והזכות לחיות בבית. אבל כאן מתחיל הרגע הקשה ביותר. הררי לא אומר שישראל צריכה להיות חלשה. הוא אומר שמדינה שמאמינה רק בכוח עלולה להילכד במלכודת. משום שאם ביטחון נבנה רק על דיכוי איומים, רשימת האיומים לעולם אינה נגמרת. אוקראינה הראתה שכוחו של התוקפן אינו כל-יכול. ישראל צריכה להראות דבר אחר: שכוחה של מדינה המגינה על עצמה אינו חייב להפוך לפולחן כוח. זה חשוב במיוחד עבור ההיסטוריה היהודית. הררי מזכיר את יבנה, את אלפיים שנות המסורת היהודית של לימוד, ויכוח, חוק, זיכרון והיכולת להיות שונה. הציונות לא הייתה פרויקט של חולשה. היא נתנה לעם היהודי צבא, מדינה, שפה, אדמה ויכולת להגן על עצמו. אבל השאלה נשארת פתוחה: לשם מה נחוץ הכוח? אם רק לשם עוד כוח — זו דרך ללא סוף. אם לשם חיים, עתיד, ביטחון האזרחים, אמון החברה, הגנה על ילדים, שמירת הבית וזכותו של עם להיות עצמו — אז הכוח חייב להיות קשור לאסטרטגיה, לאחריות וליכולת לראות את המציאות במלואה. כך גם לגבי אוקראינה. אוקראינה אינה נלחמת כדי להפוך למראה של רוסיה. אוקראינה נלחמת כדי לשרוד כמדינה חופשית, לא לאפשר לפוטין לשרטט מחדש גבולות ולהוכיח שכוח אימפריאלי גס אינו חוק העולם. בדיוק משום כך השיחה של הררי חשובה לישראל ולאוקראינה גם יחד. היא אינה עוסקת בוויתור על הגנה. היא עוסקת בכך שהגנה לבדה אינה מספיקה, אם אין הבנה ברורה של העתיד. צבא יכול לנצח בקרב. אבל חברה חייבת להבין איזו מדינה היא מגינה עליה, אילו כללים היא רואה כשלה, איזה סיפור היא תעביר לילדיה ומדוע אסור לאויב להכתיב לה את דמותה המוסרית. אוקראינה מגינה היום לא רק על שטח. היא מגינה על העיקרון שלפיו כוח גדול אינו רשאי להשמיד מדינה קטנה יותר רק מפני שהוא יכול. ישראל מגינה היום לא רק על גבולות. היא מגינה על זכותה של המדינה היהודית לחיות אחרי 7 באוקטובר, אך גם על הצורך שלא לאבד את עצמה בתוך מלחמה אינסופית, פחד ופילוג פנימי. וכאן האזהרה של הררי נשמעת חדה במיוחד: כוח הכרחי כאשר תוקפים אותך. אבל אם כוח הופך לתשובה היחידה לכל השאלות, הוא מפסיק להיות הגנה ומתחיל לנהל את המדינה במקום פוליטיקה, זיכרון, חוק ועתיד. ..... לכן חשוב לפרק נושאים כאלה עד הסוף — ולעקוב אחר הדרך שבה הם מתפתחים בהמשך ..... עקבו אחרי אלכסנדר לוצנקו | NAnews — חדשות ישראל, כדי לא לפספס אירועים חשובים ופרסומים חדשים. לקריאה מלאה: https://nikk.agency/he/276222-2/ אם זה חשוב — שתפו. אם מהמרים רק על כוח, המלחמה הופכת לאינסופית: הררי על ישראל, אוקראינה ועידן חדש של איומים #NAnews #Israel #Ukraine #IsraelUkraine #ישראל #אוקראינה #הררי #יובלנחהררי #בינהמלאכותית #פוליטיקה #ביטחון #7באוקטובר #חמאס #פוטין #רוסיה

אוקראינה, ישראל והזכות לזיכרון: מדוע ההיסטוריה של אנדריי מלניק אינה זקוקה לסיסמאות אוקראינה לא התעוררה בוקר אחד והחליטה לערוך פרובוקציה נגד ישראל. היא עשתה משהו הרבה יותר עמוק, עתיק וכואב: היא החלה להשיב את מתיה הביתה. קבורתם מחדש של אנדריי מלניק וסופיה פדאק-מלניק אינה טקס נפרד סביב דמות היסטורית אחת. זהו חלק ממדיניות ממלכתית רחבה יותר של אוקראינה ליצירת פנתיאון צבאי לאומי משלה. ב-31 במאי 2022 אימצה הראדה העליונה חוק על בית העלמין הצבאי הלאומי. החוק קבע את המסגרת המשפטית להקמת מקום שבו אוקראינה תנציח את זכרם של מי שהגנו על עצמאותה, ריבונותה ושלמותה הטריטוריאלית. הקבורות הראשונות בבית העלמין הצבאי הלאומי התקיימו ב-29 באוגוסט 2025, ביום הזיכרון למגיני אוקראינה. אז החלו במקום טקסי הקבורה המכובדים של חיילים אוקראינים שנפלו במאבק למען המדינה. בשנת 2026 החלה אוקראינה להשיב לשם לא רק מגינים בני זמננו, אלא גם דמויות היסטוריות של תנועת השחרור הלאומית של המאה ה-20. ב-25 במאי 2026 נקברו מחדש אנדריי מלניק ורעייתו סופיה פדאק-מלניק בבית העלמין הצבאי הלאומי של אוקראינה במחוז קייב. שרידיהם הובאו מלוקסמבורג, שם נקבר מלניק לאחר מותו בשנת 1964. עבור אוקראינה זה לא רק טקס. זו השבת שם. השבת זיכרון. השבת אדם לאדמת המדינה שלמען עצמאותה הוא נאבק כל חייו. אבל בישראל הדבר עורר תגובה חריפה. משרד החוץ הישראלי הביע צער. יד ושם פרסם ביקורת. שמו של מלניק נקרא שוב דרך מסגרת אחת: או״ן, מלחמת העולם השנייה, השואה, שיתוף פעולה עם הנאצים. כן, אי אפשר לבטל את הזיכרון היהודי. אבל גם אי אפשר לדחוס את ההיסטוריה האוקראינית לנוסחאות סובייטיות, לתוויות תעמולה רוסיות ולמשפט האשמה אחד ונוח. אנדריי מלניק אינו דמות מתוך חוברת הדרכה של מוסקבה. הוא היה קולונל בצבא הרפובליקה העממית האוקראינית, קצין של רובאי הסיץ׳, ראש או״ן-מ, גולה פוליטי, פעיל אנטי-סובייטי ואסיר של הגסטפו שעבר את זקסנהאוזן. האידיאולוגיה שלו נבנתה סביב מדינה אוקראינית, אנטי-סובייטיות, משמעת לאומית והמשכיות עם מסורת הרפובליקה העממית האוקראינית. עבור מלניק, אוקראינה לא הייתה “שאלה אזורית” ולא נספח לאימפריות זרות, אלא אומה פוליטית נפרדת שיש לה זכות לצבא משלה, למדינה משלה, לזיכרון משלה ולמקום משלה באירופה. לאחר הפילוג באו״ן, מלניק עמד בראש הזרם המלניקאי — או״ן-מ. הקו שלו היה פשוט במהותו: אוקראינה צריכה להיות מדינה עצמאית, ולא חלק מאימפריה זרה. הוא עבר דרך ארוכה: מצבא הרפובליקה העממית האוקראינית ומרובאי הסיץ׳ אל הגלות הפוליטית; מהמאבק נגד הבולשביקים ועד זקסנהאוזן, שאליו שלח אותו הגסטפו בשנת 1944. גם לאחר שחרורו הוא לא ויתר על הרעיון האוקראיני. הוא נשאר בגלות, המשיך בעבודה אנטי-סובייטית, תמך בארגונים אוקראיניים בחו״ל ועד סוף חייו דיבר על אוקראינה עצמאית. בשנת 1957 הציע מלניק להקים ארגון עולמי של אוקראינים. לאחר מותו הרעיון הזה מומש בדמות הקונגרס העולמי של האוקראינים החופשיים, שלימים נודע כקונגרס האוקראיני העולמי. ב-13 בינואר 1919 נקשר שמו לצו מס׳ 22 נגד מי שהפיצו שמועות על פוגרומים אפשריים ביהודים או הסיתו לפוגרומים כאלה. העובדה הזו אינה סוגרת את כל הביוגרפיה שלו במשפט אחד, אבל היא מראה את העיקר: ההיסטוריה של מלניק דורשת מסמכים, תאריכים והקשר, לא סיסמאות. לאוקראינה יש זכות להשיב את גיבוריה הלאומיים הביתה. לישראל יש זכות לזכור את הכאב היהודי. אבל בין שתי האמיתות האלה חייב להישאר מקום לעובדות, לשיחה כנה ולכבוד כלפי עם שגם היום נלחם שוב על הזכות להיות הוא עצמו. כי כאשר סיסמאות מחליפות את ההיסטוריה, אנחנו לא מגינים על הזיכרון. אנחנו מפקירים אותו. ..... לכן חשוב לברר נושאים כאלה עד הסוף — ולעקוב אחר הדרך שבה הם ממשיכים להתפתח ..... עקבו אחרי אלכסנדר לוצנקו | NAnews - Israel News, כדי לא לפספס אירועים חשובים ופרסומים חדשים. לקריאה מלאה: https://nikk.agency/he/276093-2/ אם זה חשוב — שתפו. #НАновости #NAnews #Israel #Ukraine #IsraelUkraine #Израиль #ישראל #אוקראינה #אנדריי_מלניק #היסטוריה_אוקראינית #אוקראינה_ישראל #זיכרון #OUN #NikkAgency

Раввин молился за победу Украины: в Киеве прошел «Всеукраинский форум национальных меньшинств, национальных общин и коренных народов» מה זה אומר לישראל וליהודי אוקראינה? 21 мая 2026 года в Киеве прошел Всеукраинский форум национальных меньшинств, национальных общин и коренных народов Украины. Событие было приурочено ко Дню межнационального согласия и культурного разнообразия и собрало более 600 участников из разных регионов страны. Среди участников были украинцы, крымские татары, болгары, греки, румыны, поляки, евреи, венгры, немцы, армяне, азербайджанцы, гагаузы, караимы, корейцы, рома, грузины, чехи и представители многих других национальных общин и коренных народов Украины. В отдельных анонсах форума упоминались также русские как одна из национальных общин Украины. И здесь важно четко отделять граждан и общины Украины от государства-агрессора россии и ее политики войны. Форум проходил под символическим лозунгом: «Різні зерна в долонях — та одна весна в серцях». В переводе это можно передать так: «Разные зерна в ладонях — но одна весна в сердцах». Одним из самых сильных моментов форума стала межконфессиональная молитва за Украину. Представители разных религиозных традиций — христиане, мусульмане и еврейская община — молились вместе за мир, за людей, за защитников и за страну. Киевский раввин Авраам Блайх, глава ортодоксальной еврейской общины «Орах Хаим» и сын раввина Яакова-Дова Блайха, одного из наиболее известных еврейских религиозных лидеров Украины, подчеркнул, что для него было ценно видеть рядом религиозных лидеров разных общин и конфессий. По его словам, такие встречи напоминают, насколько важно оставаться объединенными и поддерживать друг друга в непростые времена. Для израильской аудитории этот эпизод имеет отдельное значение. Еврейская община Украины сегодня существует не в стороне от войны. Она живет внутри украинской реальности: под воздушными тревогами, среди эвакуаций, потерь, волонтерской помощи, молитв, работы общин и поддержки людей, которым нужна защита. Центральным символом форума стал Сад межнационального согласия. Это пространство было заложено в прошлом году во время первого официального отмечания Дня межнационального согласия и культурного разнообразия. В 2026 году участники продолжили традицию и вместе высаживали новые деревья. В течение дня на форуме работали национальные локации, где были представлены культурные традиции, искусство и кухни разных народов. Звучали украинские, болгарские, еврейские, грузинские, польские, корейские, гагаузские, чешские, армянские, немецкие, крымскотатарские, греческие и молдовские мотивы. На первый взгляд, песни, танцы и национальные блюда могут выглядеть как праздничная часть программы. Но в этом и была сила форума: люди знакомились не только через официальные речи, но и через вкус, музыку, гостеприимство, разговоры и совместное присутствие. В форуме приняли участие представители государственной власти, общественных организаций, дипломатического корпуса, национальных общин и коренных народов Украины. Также звучали личные истории военных разных национальностей, которые сегодня защищают Украину. Они говорили о побратимстве, доме, поддержке и о том, как война делает людей ближе друг к другу. Форум показал важную вещь: украинское разнообразие — это не слабость и не повод для разделения. Это сила, взаимная ответственность и общая борьба за страну, которую россия пытается уничтожить. ..... Поэтому такие темы важно разбирать до конца — и следить за тем, как они развиваются дальше ..... Подписывайтесь на אלכסנדר לוצנקו | НАновости — Новости Израиля, чтобы не пропускать важные события и новые публикации. Полностью читайте здесь: https://news.nikk.co.il/za-pobedu-ukrainy/ Если это важно — поделитесь. #НАновости #NAnews #Israel #Ukraine #IsraelUkraine #Израиль #ישראל #Украина #Киев #ЕвреиУкраины #Диаспора #StopRussia #TERRORUSSIA

פוטין עדיין לא הבין את הדבר המרכזי: התקפות על ערים אוקראיניות לא גורמות לאנשים “להיכנע”. הן הופכות את החברה האוקראינית לקשוחה יותר, מאורגנת יותר וכועסת יותר. כל בית שנהרס הוא עוד הוכחה לכך שוויתורים לטרור לא עוצרים טרור. ליל טרור המוני באוקראינה: רוסיה תקפה ב“קינז’אלים”, “אורשניק” וכטב״מים — למה הטרור הרוסי שוב לא שבר את אוקראינה מה ישראל צריכה להבין מהלילה הזה? הלילה שבין 23 ל-24 במאי 2026 הפך עבור קייב לאחד הלילות הקשים ביותר מאז תחילת המלחמה בהיקף מלא. רוסיה ביצעה נגד אוקראינה מתקפה משולבת ומסיבית — באמצעות טילים מסוגים שונים, טילים בליסטיים ומאות כטב״מים. היעד המרכזי שוב היה הבירה. לפי נתונים ראשוניים, מתחילת היממה נפגעו לפחות 83 בני אדם. יש הרוגים. היקף המתקפה היה עצום: כ-90 טילים מסוגים שונים, בהם 36 טילים בליסטיים, וכ-600 כטב״מים. חלק מהמטרות יורטו, אבל לא את כל הטילים הבליסטיים ניתן לעצור באמצעי ההגנה האווירית הקיימים. כך בדיוק נראית היום ה“עוצמה” הרוסית האמיתית — טילים נגד דירות, כניסות לבניינים, חדרי ילדים ואנשים שרק ניסו לשרוד עוד לילה. אי אפשר להסביר מתקפה כזאת בהיגיון צבאי. זו לא אסטרטגיית ניצחון. זה ניסיון לזרוע פחד, כעס, עייפות ותחושת חוסר אונים. רוסיה שוב פועלת כמדינת טרור: היא לא מצליחה לנצח את הצבא האוקראיני — ולכן פוגעת בבתי מגורים, בתי ספר, שווקים, מרכזי קניות ואנשים רגילים. פוטין רצה להציג “כוח”, אבל הראה רק חולשה של טרוריסט שנלחם לא בצבא, אלא בערים. מוסקבה ניסתה להציג את המתקפה הזאת כהפגנת יכולות. בפועל, היא שוב חשפה חולשה פוליטית וצבאית. כשמדינה לא מצליחה להשיג תוצאה בשדה הקרב, היא מתחילה להילחם בבנייני מגורים, שווקים ובתי ספר. זוהי מהות הטקטיקה הרוסית הנוכחית. לא לנצח צבא — אלא להעניש אזרחים. לא לשנות את מהלך המלחמה — אלא להרגיל את העולם למתקפות ליליות. לא להציע שלום — אלא להעלות שוב את מחיר הדם. לא רק קייב הותקפה. תחת אש היו גם מחוזות צ’רקאסי, חרקיב, קירובוהראד, אודסה, פולטבה, סומי, ז’יטומיר וחמלניצקי. בנפרד דווח על מתקפה נגד בילה צרקווה באמצעות טיל שמקושר ל“אורשניק” הרוסי. את שם הנשק הזה מוסקבה משתמשת בו ככלי ללחץ פסיכולוגי. אבל מאחורי האריזה התעמולתית נשארת אותה מציאות: הטילים עפים לעבר ערים, לא לעבר “איומים מיתיים”. לכן את משטר פוטין צריך לקרוא בשמו: משטר טרוריסטי שמנסה לסחוט את העולם באמצעות תקיפות נגד אזרחים. עבור ישראל, הסיפור הזה לא יכול להיות רחוק. ישראלים יודעים היטב מהן אזעקות בלילה, טילים, מקלטים, המתנה להודעות מקרובים והבוקר שאחרי הפיצוצים. לכן המתקפה על קייב היא לא רק טרגדיה אוקראינית. זו אזהרה לכל המדינות שמבינות את מחיר הטרור. כאשר מאפשרים לטרוריסטים לירות על ערים ללא ענישה אמיתית, הם מפרשים את השתיקה כאישור להמשיך. ..... לכן חשוב לברר נושאים כאלה עד הסוף — ולעקוב אחרי הדרך שבה הם מתפתחים בהמשך ..... עקבו אחרי אלכסנדר לוצנקו | NAnews — חדשות ישראל, כדי לא לפספס אירועים חשובים ופרסומים חדשים. לקריאה מלאה כאן: https://news.nikk.co.il/he/275578-2/ אם זה חשוב — שתפו. #NAnews #Israel #Ukraine #IsraelUkraine #ישראל #קייב #אוקראינה #רוסיה #RussianWar #StandWithUkraine #הגנהאווירית #טרור #Kyiv #מחוזחמלניצקי

Еврейская вышивка Украины — не попытка “придумать еврейскую вышиванку” и не миф. А что? מה המשמעות עבור ישראל? 21 мая в Украине и мире отметили 20-летие Всемирного дня вышиванки. Этот день давно вышел за пределы Украины: вышиванки надевают украинские общины, культурные центры, школы, волонтеры и люди, которым близка украинская традиция — в том числе в Израиле. Но существовала ли вышивка в еврейском традиционном искусстве на территории современной Украины? Ответ — да. Только это не была “еврейская вышиванка” как копия украинской сорочки. Еврейская вышивка на украинских землях — это синагогальный текстиль, иудаика, домашний обряд, кипы, женские нагрудники, пояса, праздничные головные уборы, атары, талесы и элементы одежды. Сразу уточним: это не академическая монография и не музейный каталог. НАновости пишет в научно-популярном формате. Важно не придумывать легенду, но и не стирать реальный пласт культуры. Еврейский ритуальный текстиль мог быть очень богатым по исполнению. Использовались бархат, шелк, парча, брокат, золотое и серебряное шитье, металлизированные нити, аппликации, позумент, бисер, жемчуг, пайетки, бахрома, декоративные нашивки. На еврейских вышитых тканях встречались устойчивые мотивы: корона Торы, Скрижали Завета, львы Иуды, олени, птицы, менора, Маген Давид, руки коэнов, растительные гирлянды, вазы с цветами, гранаты, розетки, пальметты, венки, пасхальный агнец. Не менее важны были надписи: еврейские буквы, посвящения, имена дарителей, даты по еврейскому календарю, библейские и литургические формулы. Эта традиция формировалась не в изоляции. Еврейские общины жили рядом с украинским, польским, румынским, армянским и другими населениями региона. Люди покупали ткани на тех же рынках, видели соседние костюмы, заказывали работу у местных мастеров, торговали материалами. Поэтому влияние было почти неизбежным. Но это не значит, что евреи просто “переняли вышиванку”. Рядом с украинской вышитой сорочкой существовал другой мир ткани: парохеты, мантии Торы, атары, талесы, кипы, женские нагрудники, праздничные пояса, сасивское металлическое кружево, золотые и серебряные нити, еврейские символы и семейные посвящения. Самый заметный корпус связан с Галицией. Львов, Сасив / Сасов, Золочев и другие местечки связаны с парохетами, торамантлами, атарами, футлярами для тфилин, кипами, brusttukh, йом-кипурными поясами и другими предметами. Отдельное место занимает Сасив во Львовской области. Он связан с техникой shpanyer arbet / spanier arbeit — металлонитяной работой с золотыми и серебряными нитями, кружевными полосами, растительными и геометрическими мотивами. Эта техника соединяла синагогальный текстиль и одежду: атары, кипы, женские нагрудники, праздничные шапочки, воротники, манжеты, пояса, жилеты, отделку платьев и юбок. Киевский корпус тоже важен. В музейных фондах сохранились еврейские ткани, часть которых попала туда в 1920–1930-е годы после советских изъятий из синагог. В киевских предметах упоминаются парохеты, мантии Торы, хупа, талит, тфилин, кипы, брокат, бархат, золотная и серебряная нить, пайетки и сложная конструкция вышивки. Буковину, Черновцы, Садгору и юг Украины тоже нельзя исключать. Там еврейская культура развивалась в другой городской, торговой и портовой среде. Просто цифровой корпус по этим регионам слабее, чем по Львову и Киеву. Реальные предметы и публикации о них сегодня представлены в коллекциях и открытых материалах, связанных со Львовом, Киевом, Днепром, а также со многими региональными музеями и архивами Украины: Львовский исторический музей, Музейный фонд Украины, Музей этнографии и художественного промысла во Львове, киевские музейные публикации по иудаике, днепровские фонды и региональные собрания. Современная “еврейско-украинская вышиванка” — это уже не реконструкция старинного костюма, а новый культурный жест. Сегодня украинская вышиванка может соединяться с Маген Давидом, менорой, львами, виноградной лозой, буквами иврита и мотивами Иерусалима. Но прошлое и современность важно разделять: историческая еврейская вышивка — это прежде всего иудаика, ритуальный текстиль и отдельные элементы одежды. Для Израиля эта тема особенно важна. У многих семей здесь корни уходят в Украину: Львов, Киев, Одессу, Черновцы, Бердичев, Меджибож, Подолье, Волынь, Галицию, Буковину. Эта история не спорит с украинской вышиванкой. Она просто делает карту памяти глубже. ..... Поэтому такие темы важно разбирать до конца — и следить за тем, как они развиваются дальше. ..... Подписывайтесь на אלכסנדר לוצנקו | НАновости — Новости Израиля, чтобы не пропускать важные события и новые публикации. Полностью читайте здесь: https://news.nikk.co.il/evrejskaya-vyshivka/ Если это важно — поделитесь. #НАновости #NAnews #Israel #Ukraine #IsraelUkraine #Израиль #ישראל #ЕврейскаяИстория #Вышиванка #Иудаика #JewishHeritage #UkraineJewishHistory #JewishUkraine רקמה יהודית של אוקראינה — לא ניסיון “להמציא וישיבנקה יהודית” ולא מיתוס. אז מה כן?

Израильский след на украинском фронте: что известно о Gaia Thunder, AMIR и загадочном маршруте поставок https://nikk.agency/izrailskij-sled/ #НАновости #NAnews #Israel #Ukraine #IsraelUkraine #Израиль #ישראל

3,5 млн евро за вратаря «Маккаби Хайфа» Георгия Ермакова — украинский «Металлист 1925» готовит крупное предложение מה עומד מאחורי ההתעניינות האוקראינית בשוער של מכבי חיפה? Украинский «Металлист 1925» из Харькова готовит крупное предложение по вратарю «Маккаби Хайфа» Георгию Ермакову. Речь идет о сумме около 3,5 млн евро. Для израильского футбола это уже не просто трансферный слух. Ранее украинский клуб, по данным израильских спортивных медиа, предлагал за голкипера 2,7 млн евро, но в Хайфе эту сумму отклонили. Теперь ставка может вырасти. История интересна не только спортом. Харьков — один из украинских городов, который сильнее всего пострадал от российской войны. И попытка владельцев «Металлиста 1925» строить амбициозный футбольный проект выглядит как часть более широкой идеи: вернуть городу силу, имя и ощущение будущего. Ермакову 23 года. Он играет в Израиле, уже был связан с молодежной сборной Украины и может рассматриваться как вратарь с перспективой для взрослой национальной команды. Но решение будет непростым. «Маккаби Хайфа» не хочет легко отпускать игрока, который стал одной из важных фигур команды. При этом сам Ермаков, по данным прессы, не спешит и ждет летнего трансферного окна. Его приоритет — сильная европейская лига. Если такого варианта не будет, украинские предложения могут стать для него намного важнее. В этой истории есть и еще один участник — киевское «Динамо». Клуб тоже следит за ситуацией, хотя пока именно Харьков выглядит наиболее активным претендентом. Футбол снова соединяет Израиль и Украину не только через игроков и клубы, но и через контекст войны, восстановления, больших амбиций и личного карьерного выбора. ..... Поэтому такие темы важно разбирать до конца — и следить за тем, как они развиваются дальше ..... Подписывайтесь на אלכסנדר לוצנקו | НАновости — Новости Израиля, чтобы не пропускать важные события и новые публикации. Полностью читайте здесь: https://news.nikk.co.il/3-5-mln-evro-za/ Если это важно — поделитесь. #НАновости #NAnews #Israel #Ukraine #MaccabiHaifa #Metalist1925 #Football #TransferNews #Хайфа #Украина #Израиль #Футбол #МаккабиХайфа #Металлист1925