Українська
English
אם מהמרים רק על כוח, המלחמה הופכת לאינסופית: הררי על ישראל, אוקראינה ועידן חדש של איומים
יובל נח הררי לא אומר לישראל לוותר על כוח. חשוב להדגיש זאת כבר מההתחלה, כי אחרת קל לעוות את דבריו. הוא לא מציע למדינה שחוותה את 7 באוקטובר לחיות באשליות. הוא לא חולק על כך שישראל זקוקה לצבא, למודיעין, לגבולות, למוכנות לתגובה וליכולת להתמודד עם האיומים של חמאס, חיזבאללה, איראן ואויבים אחרים.
אבל הררי מדבר על דבר אחר: כאשר כוח מפסיק להיות כלי הגנה והופך לאמונה היחידה של המדינה, הוא מפסיק לספק ביטחון. הוא מתחיל לדרוש עוד ועוד כוח.
ובשלב מסוים המדינה כבר לא מגינה על העתיד, אלא נתקעת בהווה שבו כל יום מוסבר באמצעות איום חדש, אויב חדש, הצדקה חדשה וצורך חדש ללחוץ חזק יותר.
מה ישראל ואוקראינה צריכות להבין מזה עכשיו?
בדיוק כאן השיחה שלו עם עזרא קליין ב-26 במאי 2026 נשמעת לא כמו הרצאה פילוסופית, אלא כמו אזהרה לישראל, לאוקראינה, לאירופה ולעולם כולו, שמתרגל שוב לשפה של אימפריות, אולטימטומים וסחיטה בכוח.
וכאן הניסיון האוקראיני נעשה חשוב במיוחד.
פוטין גם הוא הימר על כוח גס. הוא היה בטוח שאוקראינה תקרוס במהירות, שאפשר לרסק מדינה באמצעות טנקים, טילים, פחד ומבנה שלטוני אנכי. בתוך ההיגיון הזה אוקראינה לא הייתה חברה חיה, אלא שטח על מפה. לא עם, אלא אובייקט של לחץ.
אבל אוקראינה לא קרסה.
היא הראתה שמדינה היא לא רק צבא, ממשל וגבולות. היא גם אנשים שמוכנים להגן על הבית שלהם. היא סולידריות לאומית. היא אמון בין אנשים שאינם מכירים זה את זה. היא מוכנות לשלם מחיר עבור חירות ועבור הזכות להחליט בעצמם על עתידם.
בדיוק משום כך הדוגמה של אוקראינה חשובה כל כך לישראל.
ישראל ואוקראינה נמצאות במלחמות שונות, מול איומים שונים, עם היסטוריה שונה וגיאוגרפיה שונה. אבל שתי המדינות חיות בעולם שבו אויבים בודקים את אותה שאלה: האם אפשר שוב לשבור גבולות בכוח, להרוג אזרחים, למחוק זהות ולחכות שהעולם יתרגל?
אוקראינה עונה על השאלה הזאת בהתנגדות לתוקפנות הרוסית.
ישראל עונה על השאלה הזאת אחרי 7 באוקטובר, כאשר חמאס ניסה לא רק להרוג ישראלים, אלא לשבור את עצם הסיפור של הביטחון הישראלי, האמון והזכות לחיות בבית.
אבל כאן מתחיל הרגע הקשה ביותר.
הררי לא אומר שישראל צריכה להיות חלשה. הוא אומר שמדינה שמאמינה רק בכוח עלולה להילכד במלכודת. משום שאם ביטחון נבנה רק על דיכוי איומים, רשימת האיומים לעולם אינה נגמרת.
אוקראינה הראתה שכוחו של התוקפן אינו כל-יכול.
ישראל צריכה להראות דבר אחר: שכוחה של מדינה המגינה על עצמה אינו חייב להפוך לפולחן כוח.
זה חשוב במיוחד עבור ההיסטוריה היהודית. הררי מזכיר את יבנה, את אלפיים שנות המסורת היהודית של לימוד, ויכוח, חוק, זיכרון והיכולת להיות שונה. הציונות לא הייתה פרויקט של חולשה. היא נתנה לעם היהודי צבא, מדינה, שפה, אדמה ויכולת להגן על עצמו.
אבל השאלה נשארת פתוחה: לשם מה נחוץ הכוח?
אם רק לשם עוד כוח — זו דרך ללא סוף.
אם לשם חיים, עתיד, ביטחון האזרחים, אמון החברה, הגנה על ילדים, שמירת הבית וזכותו של עם להיות עצמו — אז הכוח חייב להיות קשור לאסטרטגיה, לאחריות וליכולת לראות את המציאות במלואה.
כך גם לגבי אוקראינה.
אוקראינה אינה נלחמת כדי להפוך למראה של רוסיה. אוקראינה נלחמת כדי לשרוד כמדינה חופשית, לא לאפשר לפוטין לשרטט מחדש גבולות ולהוכיח שכוח אימפריאלי גס אינו חוק העולם.
בדיוק משום כך השיחה של הררי חשובה לישראל ולאוקראינה גם יחד.
היא אינה עוסקת בוויתור על הגנה.
היא עוסקת בכך שהגנה לבדה אינה מספיקה, אם אין הבנה ברורה של העתיד. צבא יכול לנצח בקרב. אבל חברה חייבת להבין איזו מדינה היא מגינה עליה, אילו כללים היא רואה כשלה, איזה סיפור היא תעביר לילדיה ומדוע אסור לאויב להכתיב לה את דמותה המוסרית.
אוקראינה מגינה היום לא רק על שטח. היא מגינה על העיקרון שלפיו כוח גדול אינו רשאי להשמיד מדינה קטנה יותר רק מפני שהוא יכול.
ישראל מגינה היום לא רק על גבולות. היא מגינה על זכותה של המדינה היהודית לחיות אחרי 7 באוקטובר, אך גם על הצורך שלא לאבד את עצמה בתוך מלחמה אינסופית, פחד ופילוג פנימי.
וכאן האזהרה של הררי נשמעת חדה במיוחד:
כוח הכרחי כאשר תוקפים אותך.
אבל אם כוח הופך לתשובה היחידה לכל השאלות, הוא מפסיק להיות הגנה ומתחיל לנהל את המדינה במקום פוליטיקה, זיכרון, חוק ועתיד.
..... לכן חשוב לפרק נושאים כאלה עד הסוף — ולעקוב אחר הדרך שבה הם מתפתחים בהמשך .....
עקבו אחרי אלכסנדר לוצנקו | NAnews — חדשות ישראל, כדי לא לפספס אירועים חשובים ופרסומים חדשים.
לקריאה מלאה:
https://nikk.agency/he/276222-2/
אם זה חשוב — שתפו.
אם מהמרים רק על כוח, המלחמה הופכת לאינסופית: הררי על ישראל, אוקראינה ועידן חדש של איומים
#NAnews #Israel #Ukraine #IsraelUkraine #ישראל #אוקראינה #הררי #יובלנחהררי #בינהמלאכותית #פוליטיקה #ביטחון #7באוקטובר #חמאס #פוטין #רוסיה
יובל נח הררי לא אומר לישראל לוותר על כוח. חשוב להדגיש זאת כבר מההתחלה, כי אחרת קל לעוות את דבריו. הוא לא מציע למדינה שחוותה את 7 באוקטובר לחיות באשליות. הוא לא חולק על כך שישראל זקוקה לצבא, למודיעין, לגבולות, למוכנות לתגובה וליכולת להתמודד עם האיומים של חמאס, חיזבאללה, איראן ואויבים אחרים.
אבל הררי מדבר על דבר אחר: כאשר כוח מפסיק להיות כלי הגנה והופך לאמונה היחידה של המדינה, הוא מפסיק לספק ביטחון. הוא מתחיל לדרוש עוד ועוד כוח.
ובשלב מסוים המדינה כבר לא מגינה על העתיד, אלא נתקעת בהווה שבו כל יום מוסבר באמצעות איום חדש, אויב חדש, הצדקה חדשה וצורך חדש ללחוץ חזק יותר.
מה ישראל ואוקראינה צריכות להבין מזה עכשיו?
בדיוק כאן השיחה שלו עם עזרא קליין ב-26 במאי 2026 נשמעת לא כמו הרצאה פילוסופית, אלא כמו אזהרה לישראל, לאוקראינה, לאירופה ולעולם כולו, שמתרגל שוב לשפה של אימפריות, אולטימטומים וסחיטה בכוח.
וכאן הניסיון האוקראיני נעשה חשוב במיוחד.
פוטין גם הוא הימר על כוח גס. הוא היה בטוח שאוקראינה תקרוס במהירות, שאפשר לרסק מדינה באמצעות טנקים, טילים, פחד ומבנה שלטוני אנכי. בתוך ההיגיון הזה אוקראינה לא הייתה חברה חיה, אלא שטח על מפה. לא עם, אלא אובייקט של לחץ.
אבל אוקראינה לא קרסה.
היא הראתה שמדינה היא לא רק צבא, ממשל וגבולות. היא גם אנשים שמוכנים להגן על הבית שלהם. היא סולידריות לאומית. היא אמון בין אנשים שאינם מכירים זה את זה. היא מוכנות לשלם מחיר עבור חירות ועבור הזכות להחליט בעצמם על עתידם.
בדיוק משום כך הדוגמה של אוקראינה חשובה כל כך לישראל.
ישראל ואוקראינה נמצאות במלחמות שונות, מול איומים שונים, עם היסטוריה שונה וגיאוגרפיה שונה. אבל שתי המדינות חיות בעולם שבו אויבים בודקים את אותה שאלה: האם אפשר שוב לשבור גבולות בכוח, להרוג אזרחים, למחוק זהות ולחכות שהעולם יתרגל?
אוקראינה עונה על השאלה הזאת בהתנגדות לתוקפנות הרוסית.
ישראל עונה על השאלה הזאת אחרי 7 באוקטובר, כאשר חמאס ניסה לא רק להרוג ישראלים, אלא לשבור את עצם הסיפור של הביטחון הישראלי, האמון והזכות לחיות בבית.
אבל כאן מתחיל הרגע הקשה ביותר.
הררי לא אומר שישראל צריכה להיות חלשה. הוא אומר שמדינה שמאמינה רק בכוח עלולה להילכד במלכודת. משום שאם ביטחון נבנה רק על דיכוי איומים, רשימת האיומים לעולם אינה נגמרת.
אוקראינה הראתה שכוחו של התוקפן אינו כל-יכול.
ישראל צריכה להראות דבר אחר: שכוחה של מדינה המגינה על עצמה אינו חייב להפוך לפולחן כוח.
זה חשוב במיוחד עבור ההיסטוריה היהודית. הררי מזכיר את יבנה, את אלפיים שנות המסורת היהודית של לימוד, ויכוח, חוק, זיכרון והיכולת להיות שונה. הציונות לא הייתה פרויקט של חולשה. היא נתנה לעם היהודי צבא, מדינה, שפה, אדמה ויכולת להגן על עצמו.
אבל השאלה נשארת פתוחה: לשם מה נחוץ הכוח?
אם רק לשם עוד כוח — זו דרך ללא סוף.
אם לשם חיים, עתיד, ביטחון האזרחים, אמון החברה, הגנה על ילדים, שמירת הבית וזכותו של עם להיות עצמו — אז הכוח חייב להיות קשור לאסטרטגיה, לאחריות וליכולת לראות את המציאות במלואה.
כך גם לגבי אוקראינה.
אוקראינה אינה נלחמת כדי להפוך למראה של רוסיה. אוקראינה נלחמת כדי לשרוד כמדינה חופשית, לא לאפשר לפוטין לשרטט מחדש גבולות ולהוכיח שכוח אימפריאלי גס אינו חוק העולם.
בדיוק משום כך השיחה של הררי חשובה לישראל ולאוקראינה גם יחד.
היא אינה עוסקת בוויתור על הגנה.
היא עוסקת בכך שהגנה לבדה אינה מספיקה, אם אין הבנה ברורה של העתיד. צבא יכול לנצח בקרב. אבל חברה חייבת להבין איזו מדינה היא מגינה עליה, אילו כללים היא רואה כשלה, איזה סיפור היא תעביר לילדיה ומדוע אסור לאויב להכתיב לה את דמותה המוסרית.
אוקראינה מגינה היום לא רק על שטח. היא מגינה על העיקרון שלפיו כוח גדול אינו רשאי להשמיד מדינה קטנה יותר רק מפני שהוא יכול.
ישראל מגינה היום לא רק על גבולות. היא מגינה על זכותה של המדינה היהודית לחיות אחרי 7 באוקטובר, אך גם על הצורך שלא לאבד את עצמה בתוך מלחמה אינסופית, פחד ופילוג פנימי.
וכאן האזהרה של הררי נשמעת חדה במיוחד:
כוח הכרחי כאשר תוקפים אותך.
אבל אם כוח הופך לתשובה היחידה לכל השאלות, הוא מפסיק להיות הגנה ומתחיל לנהל את המדינה במקום פוליטיקה, זיכרון, חוק ועתיד.
..... לכן חשוב לפרק נושאים כאלה עד הסוף — ולעקוב אחר הדרך שבה הם מתפתחים בהמשך .....
עקבו אחרי אלכסנדר לוצנקו | NAnews — חדשות ישראל, כדי לא לפספס אירועים חשובים ופרסומים חדשים.
לקריאה מלאה:
https://nikk.agency/he/276222-2/
אם זה חשוב — שתפו.
אם מהמרים רק על כוח, המלחמה הופכת לאינסופית: הררי על ישראל, אוקראינה ועידן חדש של איומים
#NAnews #Israel #Ukraine #IsraelUkraine #ישראל #אוקראינה #הררי #יובלנחהררי #בינהמלאכותית #פוליטיקה #ביטחון #7באוקטובר #חמאס #פוטין #רוסיה
אם מהמרים רק על כוח, המלחמה הופכת לאינסופית: הררי על ישראל, אוקראינה ועידן חדש של איומים
יובל נח הררי לא אומר לישראל לוותר על כוח. חשוב להדגיש זאת כבר מההתחלה, כי אחרת קל לעוות את דבריו. הוא לא מציע למדינה שחוותה את 7 באוקטובר לחיות באשליות. הוא לא חולק על כך שישראל זקוקה לצבא, למודיעין, לגבולות, למוכנות לתגובה וליכולת להתמודד עם האיומים של חמאס, חיזבאללה, איראן ואויבים אחרים.
אבל הררי מדבר על דבר אחר: כאשר כוח מפסיק להיות כלי הגנה והופך לאמונה היחידה של המדינה, הוא מפסיק לספק ביטחון. הוא מתחיל לדרוש עוד ועוד כוח.
ובשלב מסוים המדינה כבר לא מגינה על העתיד, אלא נתקעת בהווה שבו כל יום מוסבר באמצעות איום חדש, אויב חדש, הצדקה חדשה וצורך חדש ללחוץ חזק יותר.
מה ישראל ואוקראינה צריכות להבין מזה עכשיו?
בדיוק כאן השיחה שלו עם עזרא קליין ב-26 במאי 2026 נשמעת לא כמו הרצאה פילוסופית, אלא כמו אזהרה לישראל, לאוקראינה, לאירופה ולעולם כולו, שמתרגל שוב לשפה של אימפריות, אולטימטומים וסחיטה בכוח.
וכאן הניסיון האוקראיני נעשה חשוב במיוחד.
פוטין גם הוא הימר על כוח גס. הוא היה בטוח שאוקראינה תקרוס במהירות, שאפשר לרסק מדינה באמצעות טנקים, טילים, פחד ומבנה שלטוני אנכי. בתוך ההיגיון הזה אוקראינה לא הייתה חברה חיה, אלא שטח על מפה. לא עם, אלא אובייקט של לחץ.
אבל אוקראינה לא קרסה.
היא הראתה שמדינה היא לא רק צבא, ממשל וגבולות. היא גם אנשים שמוכנים להגן על הבית שלהם. היא סולידריות לאומית. היא אמון בין אנשים שאינם מכירים זה את זה. היא מוכנות לשלם מחיר עבור חירות ועבור הזכות להחליט בעצמם על עתידם.
בדיוק משום כך הדוגמה של אוקראינה חשובה כל כך לישראל.
ישראל ואוקראינה נמצאות במלחמות שונות, מול איומים שונים, עם היסטוריה שונה וגיאוגרפיה שונה. אבל שתי המדינות חיות בעולם שבו אויבים בודקים את אותה שאלה: האם אפשר שוב לשבור גבולות בכוח, להרוג אזרחים, למחוק זהות ולחכות שהעולם יתרגל?
אוקראינה עונה על השאלה הזאת בהתנגדות לתוקפנות הרוסית.
ישראל עונה על השאלה הזאת אחרי 7 באוקטובר, כאשר חמאס ניסה לא רק להרוג ישראלים, אלא לשבור את עצם הסיפור של הביטחון הישראלי, האמון והזכות לחיות בבית.
אבל כאן מתחיל הרגע הקשה ביותר.
הררי לא אומר שישראל צריכה להיות חלשה. הוא אומר שמדינה שמאמינה רק בכוח עלולה להילכד במלכודת. משום שאם ביטחון נבנה רק על דיכוי איומים, רשימת האיומים לעולם אינה נגמרת.
אוקראינה הראתה שכוחו של התוקפן אינו כל-יכול.
ישראל צריכה להראות דבר אחר: שכוחה של מדינה המגינה על עצמה אינו חייב להפוך לפולחן כוח.
זה חשוב במיוחד עבור ההיסטוריה היהודית. הררי מזכיר את יבנה, את אלפיים שנות המסורת היהודית של לימוד, ויכוח, חוק, זיכרון והיכולת להיות שונה. הציונות לא הייתה פרויקט של חולשה. היא נתנה לעם היהודי צבא, מדינה, שפה, אדמה ויכולת להגן על עצמו.
אבל השאלה נשארת פתוחה: לשם מה נחוץ הכוח?
אם רק לשם עוד כוח — זו דרך ללא סוף.
אם לשם חיים, עתיד, ביטחון האזרחים, אמון החברה, הגנה על ילדים, שמירת הבית וזכותו של עם להיות עצמו — אז הכוח חייב להיות קשור לאסטרטגיה, לאחריות וליכולת לראות את המציאות במלואה.
כך גם לגבי אוקראינה.
אוקראינה אינה נלחמת כדי להפוך למראה של רוסיה. אוקראינה נלחמת כדי לשרוד כמדינה חופשית, לא לאפשר לפוטין לשרטט מחדש גבולות ולהוכיח שכוח אימפריאלי גס אינו חוק העולם.
בדיוק משום כך השיחה של הררי חשובה לישראל ולאוקראינה גם יחד.
היא אינה עוסקת בוויתור על הגנה.
היא עוסקת בכך שהגנה לבדה אינה מספיקה, אם אין הבנה ברורה של העתיד. צבא יכול לנצח בקרב. אבל חברה חייבת להבין איזו מדינה היא מגינה עליה, אילו כללים היא רואה כשלה, איזה סיפור היא תעביר לילדיה ומדוע אסור לאויב להכתיב לה את דמותה המוסרית.
אוקראינה מגינה היום לא רק על שטח. היא מגינה על העיקרון שלפיו כוח גדול אינו רשאי להשמיד מדינה קטנה יותר רק מפני שהוא יכול.
ישראל מגינה היום לא רק על גבולות. היא מגינה על זכותה של המדינה היהודית לחיות אחרי 7 באוקטובר, אך גם על הצורך שלא לאבד את עצמה בתוך מלחמה אינסופית, פחד ופילוג פנימי.
וכאן האזהרה של הררי נשמעת חדה במיוחד:
כוח הכרחי כאשר תוקפים אותך.
אבל אם כוח הופך לתשובה היחידה לכל השאלות, הוא מפסיק להיות הגנה ומתחיל לנהל את המדינה במקום פוליטיקה, זיכרון, חוק ועתיד.
..... לכן חשוב לפרק נושאים כאלה עד הסוף — ולעקוב אחר הדרך שבה הם מתפתחים בהמשך .....
עקבו אחרי אלכסנדר לוצנקו | NAnews — חדשות ישראל, כדי לא לפספס אירועים חשובים ופרסומים חדשים.
לקריאה מלאה:
https://nikk.agency/he/276222-2/
אם זה חשוב — שתפו.
אם מהמרים רק על כוח, המלחמה הופכת לאינסופית: הררי על ישראל, אוקראינה ועידן חדש של איומים
#NAnews #Israel #Ukraine #IsraelUkraine #ישראל #אוקראינה #הררי #יובלנחהררי #בינהמלאכותית #פוליטיקה #ביטחון #7באוקטובר #חמאס #פוטין #רוסיה
129views